סוויטה לבית בהשאלה A Suite In A Borrowed House

פרויקט פיסול וכוריאוגרפיה A Joint Project of Sculptures and Choreography

דפנה נאור אמנות עכשווית, ירושלים, 2000 Dafna Naor's Contemporary Art House, Jerusalem

כוריאוגרפיה: איריס גורן Choreograpy: Iris Goren

English    מחול וחפצים בבית - מתוך דברים שכתב אריאל הירשפלד לקטלוג התערוכה

...העבודה שיצרו איריס גורן וטליה טוקטלי בביתה של דפנה נאור מביאה את החיכוך שבין האסתטי והביתי-שימושי אל שיאו הצורם ביותר, אך אולי - גם המתבקש. ... טליה טוקטלי העמידה בחלל הבית חפצים הדומים ביותר לכליו השימושיים ביותר: כלי אוכל, שטיח, מפה. אלא שהם מכילים הפרעה או היסט מוזר מתפקידם הרגיל, והופכים את הערבוב בין האסתטי לשימושי המתרחש בביתה של נאור לקומדיה שנונה ומלבבת מאד. בארון הספלים והכוסות היא הציבה כלי חרסינה (לא מזוגגת) שאינם עשויים להכיל נוזל. הם עשויים עלים וגבעולים (ה'קשים' עשויים אניצי קש שנטבלו בחומר קרמי, נשרפו והתכלו בתוכו) - וכך מואר המטבח כולו באיזו קריצה ערמומית: הרי האסתטי מוגדר מעיקרו כ"לא שימושי". מהו, אם כן, מקומו של הכיור בבית המשמש גלריה?

על הקיר שמשמאל לחלון הגדול תלתה טוקטלי שטיח העשוי עוגיות מלח מרובעות (בייגלעך) הדומות לחלונות, והן תפורות זו לזו בחוטי רקמה. השטיח הזה, המסיט ממקומם את המאכלים ותולה אותם על הקיר כאילו הן מלאכת מחשבת של רקמה, הופך את הערבוב בין הביתי למוזיאוני לבדיחה ארסית, על חשבונו של כל ערבוב התחומים הפוסט-מודרני. זהו משחק מילולי-צורני מבריק במלה 'הקשר' דרך המלה 'קשירה'. ההיסט של ההקשר הוא, כזכור, גילויו הנועז של המודרניזם, שהפך לשגרה אם לא עווית כפייתית, בפוסט-מודרניזם. טוקטלי ברצינות תהומית מעושה, מוציאה את הבייגלעך מקערת האירוח, מזיזה אותם מטרים ספורים, תולה אותם על הקיר, קושרת אותם בתבונת כפיים, ובונה קומפוזיציה המתקשרת עם החלון. המלה 'קומפוזיציה' (להעמיד ביחד) כמו מתפרקת לגורמיה וצומחת מחדש, כאומרת: 'מבייגלעך?', 'למה לא?'

וכך על הקיר ממול תלוי שטיח קטן העשוי אבק. זהו אבק שנאסף ממכונת ייבוש הכביסה, נשטח ונארג על נייר. ההומור, כאן, אינו מכסה על רצינות אמיתית: נושא ה'בית' ועקרות הבית עולה מכיוון מפתיע. טוקטלי מציגה עצמה, כאן, כעקרת הבית האולטימטיבית, יכולה להפוך את אבק הבית ל'יפה', מסוגלת בתבונת כפיה לארוג ולהכליב גם את הלכלוך והבליה, יכולה לארוג גם האבק הפורח, כלומר -את הנמוג, הבלתי נראה, למעשה את הלא כלום. מצד אחר, להציג את כל תחומה של תבונת הכפיים הנשית, כאיזו יכולת אבסורדית לתעל, לקשור ולרקום כל דבר עלי אדמות. יש בעבודתה מעט מההומור המלבב, גם אמירה מתריסה נגד האתוס שהשגיב את עקרות הבית הנשית, וייחד לנשים אותה מלאכה של ייפוי החיים וקישוט השימושי ודחק אותן אל התחום הסיזיפי של קשירת חוטים אינסופית, שמעולם לא הונח לה לפרוץ אל ההבעה הגדולה, להיפרד מן השימושי ולהפוך לאמנות אמיתית.

כלי פורצלן בארון מטבח Porcelain in Kitchen Closet

מיצג (פרט) (Detail)

Dance and Household Objects

Excerpt from words written by Ariel Hirshfeld for the catalogue of the exhibition

...The work created by Iris Goren and Talia Tokatly at the home of Daphna Naor bring the friction between the aesthetic and the non-functional to its greatest height - but perhaps this is what is required. ...Talia Tokatly filled the void of the house with objects closely resembling their functional purpose: eating vessels, a carpet, table cloth. The twist being that they are put to a use contrary to their intended purpose, thus turning Naor's house into an astute comedy of aesthetics and functionality. In the cabinet for cups and glasses she placed pottery (unglazed) not intended to hold liquid. These are constructed of leaves and stalks (the "straws" are made of straw dipped in ceramic material, fired with contents within) - this enlightens the kitchen with a shrewd wink. Aesthetics are by definition "non-functional". What, if this is so, is the place of the sink that is used as a gallery?

On the wall opposite the window, Tokatly hang a rug made of square crackers (small beigels) that resemble windows and are sewn together with embroidery thread. This rug, which diverts food from its place and hangs it on the wall as if it were intricate embroidery, turns the confusion between the home and the museum into a venomous joke at the expense of the Post-Modern boundary mixing. This is a brilliant (Hebrew) verbal game with the word "context" via the word "knot". The shifting of the context is, as one recalls, the daring discovery of Modernism, which became commonplace, if not compulsively distorted in Post-Modernism.

Tokatly, with the utmost seriousness, takes the crackers from the platter, moves them a few meters, hangs them on the wall, ties them dexterously and build a composition that connects with the window. The word "composition" takes apart and rebuilds as though saying "crackers?" "Why not?"

And so on the opposite wall hangs a rug made of dust. This is a dust composed of lint collected from a clothes dryer, laid out on paper. The humor here is not completely hides a truly serious: the topic of the "home" and the homemaker rises from a surprising angel. Tokatly presents herself here as the ultimate homemaker, able to turn dust into something "beautiful", dexterously able to weave and utilize even dust and wear. She is able to weave rolling dust, the invisible, in fact nothing. On the other hand, demonstrating all factions of feminine handiwork as an absurd ability to direct, tie and embroider everything on earth. Under the endearing humor, her work has also a protest against the ethos that exalts the house wife, gave women the task of beautifying life and decorating functionality while maneuvering them into the specific sphere of a tying endless threads, never permitted to break out into true expression, to depart from the functional and turn into true art.

קורות חיים

מאמרים ובקורות

קישורים

ראשי

C.V

Art Reviews

Links

Main